דמיינו את זה: רוחות קרות נושבות מחוץ לחלון ואתם עטופים בשמיכה ליד אח עם כוס שוקולד חם וספר מעניין. כדי להיכנס לאווירה הזו, הכנו רשימה של קלאסיקות ארוטיות שיעזרו לכם להתחמם בעונה הקרה הזו.
הנרי וג’ון: מתוך יומנה של אהבה. יומנה הלא מצונזר של אנאïs נין (1931–1932)
“אני באמת מאמינה שאם לא הייתי כותבת, לא הייתי יוצרת ולא הייתי מתנסה, הייתי יכולה להיות אישה מאוד נאמנה. אני מעריכה מאוד נאמנות. אבל הטמפרמנט שלי שייך לכותבת, לא לאישה,” חושפת אנאïs נין ביומנה.
למזלנו, נין נכנעה לטמפרמנט הספרותי שלה, ובמקום להיות אישה נאמנה שיכולה לחלוף על פני ההיסטוריה מבלי להשאיר עקבות, היא הפכה לאחת הכותבות הארוטיות המוכשרות ביותר ולביוגרפיה האמנותית המעניינת ביותר של המאה ה-20.
נין תיעדה את חייה הטורבולנטיים רגשית וארוטית ביומנים שלה, אך הם לקחו זמן רב להידפס במהדורה המקורית והלא מצונזרת, כשהחלה לראות אור עשור לאחר מותה, בין 1986 לעמוק שנות ה-2000.
העיכוב לא היה מפתיע במיוחד בהתחשב בכנות המוחלטת של נין בתיאור רומנים האהבה הרבים שלה (כולל תקופת הביוגמיה שבה ניהלה שני נישואין, ותיאור מפורט להפליא של הרומן עם אביה הביולוגי, חואקין נין). עם זאת, הקטע המרתק ביותר ביומנה הוא אולי החלק של “הנרי וג’ון”, שבו היא מתארת את הקשר המיני התשוקתי שיצרה עם הנרי מילר ואת אובססייתה הארוטית עם אשתו, ג’ון.
הספר מתאר את המסע של אישה צעירה לקראת חירות מינית במשך שנה, כשהיא מתנדנדת בין מספר אוהבים וחיה בין שניים מהערים המעניינות ביותר באותה תקופה – פריז וניו יורק.
אריקה ג’ונג: פחד מעוף
הספר של ג’ונג ייצר השפעה תרבותית עצומה, ככל הנראה שינה את הדרך שבה מיניות נשית מתוארת היום בספרות, בקולנוע ובמדיה יותר ממה שאנחנו יכולים להעריך.
סיפור על אינטלקטואלית צעירה, שסגורה בנישואין לא מספקים, כשהיא יוצאת למסע חופשי מינית, באופן מילולי ומטאפורי.
הכתיבה שלה אינטליגנטית אך נוחה לקריאה, מרובת שכבות, פסיכואנליטית וארוטית. כאדם, אני מאוד אוהב ספרים שמספקים לי תובנות על המסתורין של הפסיכולוגיה המינית הנשית, ו”פחד מעוף” נמצא בראש הרשימה.
ג’אקופו קזנובה: סיפור חיי
אם אתם רוצים לברוח לרגע מעידן הפוליטית המתוקנת, כמעט ואין דרך טובה יותר מלהתעמק באוטוביוגרפיה של ההרפתקן המפורסם מהמאה ה-18, השקרן והאדולטור ג’אקופו קזנובה.
אם היה חי במאה ה-21, בן אדם כמו קזנובה, ללא ספק, היה “מבוטל” מהחיים הציבוריים או נכלא לתקופות ארוכות, אך בתקופתו הוא זכה לגישה למעגלים הגבוהים ביותר של החברה האירופאית וכן לחדרי השינה של רבות מהנשים היפות.
למרות שקזנובה היה מקבל תוויות ודיאגנוזות רבות על פי הסטנדרטים של היום, ישנה אחת שתיארה אותו באופן ברור – הוא היה מכור למין, וסיפורו נקרא גם כרשומת יומו של מכור וגם כמסמך היסטורי ייחודי. Resourcefulness שלו בהשגת מה שהוא חפץ בו הוא מרתק, ותיאורי הרפתקאותיו המיניות מסוגלים להיות גם מצחיקים וגם סקסיים. אם אתם מצליחים להתעלם מהסטנדרטים המוסריים של הזמן הזה ואוהבים קריאות היסטוריות, אל תפספסו את זה.
מחמד בן מחמד א-נפזאווי: הגן המפנקט של תענוגות חושניים
העולם המוסלמי לא נתפס בדרך כלל כמקום שהפיק ספרות ארוטית רבה, אך בפועל, במהלך מה שמכונה עידן הזהב האסלאמי, הציוויליזציה המוסלמית עברה תקופת רנסנס אמיתי של פתיחות שאין לה תחליף.
בין הספרים flourishing in that period, ניתן למצוא כמה יצירות ארוטיות ידועות, כמו הסיפורים מקבוצת “לילות ערב”, וכן ספר עזרה מינית הנקרא “הגן המפנקט של תענוגות חושניים”, שנכתב במאה ה-15 על ידי אדם המוכר פשוט בשם נפזאווי.
אם אתם חובבי היסטוריה וארוטיקה, זהו ספר שחייב להיות על המדף שלכם, כי הוא מעניינת מאוד, משעשע וסקסי. הוא מלא באגדות וסיפורים, פוסטים, עצות קונקרטיות ותצפיות (חלקן מצחיקות במיוחד כיום).
ניקולסון בייקר: ווקס
מה הופך ארוטיקה נהדרת באמת? בעיני, זו היכולת לגעת בפנטזיות ובתשוקות שלנו בצורה פשוטה ומוכרת. אף אחד לא עשה את זה טוב יותר מניקולסון בייקר ברומן שלו “ווקס” מ-1992, ספר עם קונספט פשוט לגמרי שאי אפשר להניח אותו מהידיים.
הספר כולו מורכב משיחה טלפונית אחת בין בחורה לבחור שפוגשים בשירות היכרויות טלפוני ישן (תחשבו על זה כתערובת בין קו סקס לאפליקציות היכרויות מודרניות). השיחה מתחילה בכוונה למפגש טלפוני ארוטי, אך בהדרגה מתפתחת לקשר אמיתי, כששני בני הזוג, המוגנים על ידי האנונימיות של הפלטפורמה, חושפים לאט לאט זה את עולם האינטימי של זה, חוויותיהם, רצונותיהם ופנטזיותיהם.